כאשר אנו בוחנים את קרב המיתלה בפרספקטיבה היסטורית, עלינו לראותו כחלק מתמונות המערכה, על שלביה ומהלכיה. מבחינה זאת, לא היה זה קרב מכריע שהשפיע על המערכה בכללותה. כשם שיכול לקרות במלחמה, הביאה החלטה טקטית של מפקד בשטח, להתפתחות קרב שלא תוכנן בתוכנית המקורית, ובממדיו חרג אף מהיערכות המפקדים בשטח. בוויכוח על הצורך להיכנס לקרב המיתלה, במיוחד לנוכח האבדות הקשות, נחלקו הדעות בעבר, והן חלוקות אף היום. מאידך, חשוב להתייחס לקרב עצמו ולתיאור פעולות הלוחמים והמפקדים במצב החמור אליו נקלעו בגלל בתנאי שטח נתונים.
למרות התנאים לקח הכוח הלוחם יוזמה, כשהמפקדים מובילים ומביאים לידי ביטוי בולט את מנהיגותם הצבאית, ויצאו לחפש את האויב במטרה ליצור איתו מגע, להסתער עליו ולהביסו. בזכות ערכי לחימה אלה, "הפכו הלוחמים את הקערה על פיה", התגברו על החי"ר המצרי, והכניעו את הקרב. חלקו של הגדוד במלחמה, היה מכריע ביותר. הגדוד היה הכוח הראשון שנתקל בכוח מצרי בסדר גודל ועצמה כזו, מאז מלחמת השחרור. עד לשלב זה לא היה ידוע על התנגדות מצרית אמיתית למעשיו של צה"ל, ויתכן כי פעולתו של צה"ל הייתה נשארת בגדר היתפסות קצרה בשטח ולא כפי שהיה במציאות. הגדוד הוכיח בפעם נוספת כי לא תקצר ידם של לוחמי צה"ל מלהגיע לכל נקודה בכדי להפסיק תוקפנות כלפי ישראל.
